בעלי מניות – היזהרו במשיכותיכם

אחד מעקרונות הישות המשפטית הנפרדת הינו שיש הפרדה בין רכוש של חברה בע"מ לרכוש של בעלי המניות שלה. אולם במקרים רבים, במיוחד בחברות בהן יש בעל שליטה יחיד או מספר מועט של בעלי שליטה, נוצר מצב כי בעל השליטה מושך כספים מהחברה בסכום העולה על השכר המדווח שלו.

מצב זה יוצר לבעל השליטה יתרת חובה בחברה (בעל השליטה חייב כספים לחברה).

מאחר ומצב זה הינו נפוץ במספר רב של חברות, רשות המיסים החלה במספר פעולות כדי להקטין את התופעה הנ"ל.

הפעולה הראשונה הינה התייחסות ליתרת החובה כאל הלוואה שהחברה נתנה לבעל השליטה שלה וקביעה של ריבית מינימלית שיש לחייב את בעל השליטה בגין יתרת החובה שלו. ריבית זו הינה ריבית גבוהה ואף שווה לריבית בבנקים ובכך מקווה רשות המיסים להקטין את האטרקטיביות של משיכות הבעלים.

הפעולה השנייה והעיקרית הינה הגדלת הביקורות של חברות עם יתרות חובה של הבעלים וחיוב יתרת החובה כדיבידנד או כמשכורת. אוסיף ואציין כי כל חברה שמחזורה עולה על 300 אלפי ₪ בשנה מחוייבת לדווח למס הכנסה בטופס 6111 דיווח מפורט על סעיפי הדוחות הכספיים של החברה לפי האינדקס של מס הכנסה. וכך נוצר מצב שבלחיצת כפתור אפשר לקבל את החברות שבעל השליטה בהן הינו ביתרת חובה. בנוסף, מס הכנסה הגדיל את הביקורות על יתרות החובה של בעלי שליטה כך שהסיכון לעבור ביקורת כזו הינו גבוה היום מבעבר.

 

אוסיף ואציין כי מבחינת מס הכנסה, חיוב בעל השליטה בתשלום משכורת או דיבידנד על יתרת החובה שלו הינה פעולה פשוטה ומשולה על "הרמת כסף מהרצפה" מאחר והנישום עצמו דיווח על יתרת החובה שלו ולכן אין מחלוקת על יתרה זו ועל החיוב בדיבידנד או במשכורת.

 

נבדוק את המשמעות של חיוב בעל השליטה בדיבידנד או במשכורת בגובה יתרת החובה שלו:

  1. חיוב בדיבידנד – המשמעות של חיוב בעל השליטה בדיבידנד בגין יתרת החובה היא שעל בעל השליטה לשלם 30% מס על הדיבידנד (במקרה של בעל מניות מהותי). יש לשים לב כי המס הינו על הדיבידנד המגולם לפני המס (לדוגמא, אם יתרת החובה הינה 100,000 ₪ אזי זהו הדיבידנד נטו לאחר המס, המהווה 70% המסכום הדיבידנד המגולם (100% בניכוי 30% מס). הדיבידנד המגולם הוא 100,000 חלקי 70% – 142,857 ₪. כלומר על משיכה של 100,000 ₪, יחולק דיבידנד של 124,857 ₪ והמס לתשלום בגינו הוא 142,857 ₪ כפול 30% – 42,857 ₪ (ולא 100,000 ₪ כפול 30%).
  2. חיוב כשכר עבודה – במקרה זה נטל המס הינו גבוה יותר. אם יזקוף מס הכנסה את יתרת החובה כמשכורת אזי ישולם מס של 48% (בהנחה של מדרגת המס המקסימלית) בתוספת ביטוח לאומי. במקרה זה שיעור המס יהיה גבוה יותר משיעור המס על הדיבידנד.

מה ניתן לעשות?

כדי לצמצם את החשיפה לתשלום מס בגין יתרת החובה של בעל השליטה, ניתן לפעול בשתי דרכים:

  1. כיסוי יתרת החובה של בעל השליטה – במקרה זה בעל השליטה צריך לכסות את יתרת החובה מכספים פרטיים שלו שמועברים לחברה לכיסוי יתרת החובה (בין אם מדובר בכספים פרטיים ובין אם מדובר בהלוואה שלקח בעל השליטה והעביר את סכום ההלוואה לחברה. מניסיון, ניתן לאמר כי פעולה זו פחות שכיחה אצל בעלי שליטה והם לא ששים להכניס את היד לכיס הפרטי שלהם ולכסות את היתרה בתשלום אחד.
  2. עריכת הסכם הלוואה מסודר עם החברה – במקרה זה, עורכים הסכם הלוואה בין החברה ובעל השליטה, שבו מצויין יתרת החוב, הריבית של ההלוואה (שהיא לא נמוכה מהריבית שקובע מס הכנסה בסעיף 3(ט) לפקודה, מספר התשלומים וגובה כל תשלום. במקרה זה לא ייזקף דיבידנד אן תקבע משכורת על יתרת החובה, אולם יש לשים לב כי הצדדים עומדים בהסכם ההלוואה וההסכם אינו רק למראית עין. בנוסף, רצוי לסווג את יתרה החובה בספרי הנהלת החשבונות כהלוואה ולא להשאירה בכרטיס החו"ז של בעל המניות.

 

לסיכום, אם לבעל השליטה בחברה יש יתרת חובה, אזי רצוי כי הוא ינקוט צעדים לצימצום וכיסוי היתרה לפני שפעולה זו תכפה עליו על ידי רשויות המס.

השארת תגובה